העצמה בגיל הרך מאת: רוזי דרגן

נכתב על ידי hanan10 כניסות: 1768

העצמה - מה זה בכלל?

מילים רבות בעברית טומנות בחובן את המילה "העצמה": עוצמה, עצמאות, עצם, עצום, מעצמה, עצמי, עצמיות....

לפני כל המילים העוצמתיות האלו, אני מוצאת במילה "עצמי" את החשיבות הגדולה ביותר בהקשר של העצמה בגיל הרך. ידוע לנו כי השנים הראשונות של הילד הן שנים משמעותיות ביותר, שנים בהן הילד מגבש ומפתח את ה"עצמי" שלו ובתוך כך מפתח לעצמו ייחודיות משלו, יכולת סיפוק עצמית, בניית הביטחון העצמי והעצמאות שלו. בתוך כל אלו לומד הילד לשלוט בדחפים שלו, להשיג את מבוקשו, לשכנע, להתחבב, להשפיע, להיות ייחודי, לקדם את עצמו ולהכיר את עצמו - לדעת במה הוא טוב ובמה פחות ועוד....

הצילו! שכחו אותי באוטו!

נכתב על ידי hanan10 כניסות: 2616

 

עקב מקרים שחוזרים ונשנים על כך שילדים נשכחים בהסעות וכדי להמנע ממקרים אלו, מצורף נוהל ווידוא הגעה לגן.

grow_safety1


 

התפתחות התינוק בשנתיים הראשונות וההשלכות על תפקודיו כילד וכמבוגר

נכתב על ידי hanan10 כניסות: 3154

התפתחות התינוק בשנתיים הראשונות וההשלכות על תפקודיו כילד וכמבוגר
מהם התנאים "להתפתח נכון"?
מעבר נכון על כל שלבי ההתפתחות.
איכות תפקוד הסנסומוטורי
מימוש חלון הזדמנויות
סביבה התפתחותית תקינה
מעבר נכון על שלבי התפתחות:
חשוב שהתינוק יעבור דרך כל שלבי ההתפתחות ויממש את השלבים מבלי לדלג על אף שלב.
לכל שלב התפתחותי יש משמעות והשלכות על התפקוד בעתיד כילד וכמבוגר. השלבים הינם אבני יסוד בהתפתחות האדם, מפתחים את הקשרים במוח ובאופן הזה מתרחשת הלמידה.
כדוגמא לכך ניתן לציין את השכיבה על הבטן, אשר אינה פשוטה לתינוק שרק יצא לעולם וצריך להתמודד עם כוח הכובד. השכיבה על הבטן היא תנאי הכרחי להתפתחות תקינה של עמוד השדרה, ליכולת ההזדקפות והתפתחות השלבים הבאים כגון: התהפכות, זחילה, ישיבה ומעבר לעמידה. תינוק אשר אינו "אוהב" את השכיבה על הבטן יתקשה בהמשך חייו במעבר לשאר שלבי ההתפתחות או יבצעם באופן משובש.
תינוק שידלג על שלב ההתהפכות או לא יממש זאת מספיק פעמים, אינו מגרה את מערכת שיווי המשקל, אינו מתמודד עם שינויים במרחב (פעם רואה את התקרה ופעם את הרצפה) ובהמשך יכול לסבול מסרבול ומריבוי נפילות.
דוגמא נוספת ניתן למצוא בזחילה על 6, אשר מחזקת את חגורת הכתפיים ודילוג על שלב זה ,יכול בעתיד להיות למכשול בישיבה ממושכת בכיתה, כתיבה והעתקה מהלוח, משום שפעולות אלו דורשות מאמץ על שרירי הגב בהישארות במצב זקיפה זמן ממושך.
גם שלבים סנסורים ותקשורתיים הינם שלבים הכרחיים בהתפתחות.
תינוק אשר אינו יוצר קשר עין יד פה,יכול להוביל לבעיות תקשורת עתידיות.
תינוק אשר אינו מפתח רפלקסים של שיווי משקל, עלול לסבול מנפילות מרובות.
תינוק אשר לא יתנסה בסוגי מגע שונים ומרקמים מגוונים עלול בעתיד לסבול מרגישויות  חושיות.
איכות התפקוד הסנסומוטורי
לא די בכך שהתינוק עובר את שלבי ההתפתחות אלא שיש חשיבות רבה ומכרעת גם לאופן בו הוא עושה זאת.
התהפכות וזחילה מאורגנת וסימטרית מורכבת מתת מרכיבים כגון: תנועתיות מלאה של בית החזה (זקיפה, כפיפה, כפיפה צידית ורוטציה).
קשר בין הגפיים, סימטריה בין הצדדים, הצלבות וכו'.
כאשר מרכיב אחד חסר זה יתבטא באופן שהתינוק מתנועע ובאופן שיבצע תנועות מוטוריות מורכבות כילד כגון: זריקת כדור, דילוג, ריקוד ועוד.
מימוש חלון הזדמנויות
לכל שלב התפתחותי יש זמן מיטבי למימושו.
כאשר לתינוק יש עיכוב התפתחותי מעבר לטווח הנורמטיבי, זה יגרור עיכוב בשלב הבא.
תפקידנו להבין מהי הסיבה לעיכוב ולחזק את התינוק במקומות בהם הוא מתקשה.
תינוק אשר מממש את השלבים בזמן, הוא תינוק אשר הופך להיות בטוח ביכולותיו ואף עצמאי בהמשך.
סיבות אפשריות לעיכובים התפתחותיים:
הריון לא תקין (שמירת הריון, מחלה בזמן ההריון).
לידה לא תקינה (ואקום, קיסרי,מלקחיים).
בעיות בזמן ההתפתחות ברחם (טורטיקוליס, דיסלקציה במפרקי ירכיים ועוד..)
פגים.
גנטיקה.
טונוס שירים לא מאוזן.
סביבה התפתחותית תקינה
מהי הסביבה ההתפתחותית של התינוק?
הורים.
מטפלים אחרים: סבתא סבא,מטפלת.
גן- צוות המטפלות, תינוקות אחרים.
ביגוד.
אביזרי התפתחות.
בחודשים הראשונים של התינוק הוריו ובעיקר אימו הם הסביבה של התינוק. האופן בו ינהגו בו, האופן בו יגיבו ויתקשרו איתו משפיעים עד מאד על התפתחותו והתנהגותו בהמשך.
דוגמאות לכך הן רבות: הורות חרדתית, דיכאון לאחר לידה, הורות שכלתנית ולפעמים אף חוסר מודעות לצרכיו האמיתיים של התינוק יכולים לגרום לתינוק להתפתח כחסר ביטחון, מפונק, חסר מוטיבציה, רגיש לשינויים וכיו"ב.
צוות הגן וכל מי שבא במגע עם התינוק בשנתיים הראשונות יכול לעצב ולהשפיע עד מאד על קווי אישיותו כילד ובעתיד אף כמבוגר.
על המטפלים להכיר את החולשות והחוזקות של התינוק, לדעת מהם הגירויים הנכונים בכל שלב על מנת שיתפתח ויממש את מלוא הפוטנציאל.
מגיל שהתינוק כבר זוחל ויותר עצמאי בתנועה רצוי להפגישו עם תינוקות בגילו - התינוקות מגרים בצורה טבעית לעשייה ,חיקוי ותקשורת וכך נוצרת למידה רגשית ,התנהגותית ותקשורתית.
שימוש לא נכון באביזרים סביבתיים יכול להוות כגורם לעיכוב התפתחותי: שעות צפייה בטלביזיה, שכיבה מרובה וממושכת בסל קל, ריבוי צעצועים, שהייה ממושכת עם מוצץ.
ביגוד עודף יכול להקשות על תנועתו של התינוק, כפות רגליים חשופות מאפשרות לתינוק לדחוף את הרצפה ולזחול, לכן עדיף לחמם את החדר ולהפחית את שכבות ביגוד.
ההשלכות העלולות להתבטא בהתפתחותו התינוק כילד:
סרבול מוטורי- מפיל חפצים, נופל כל הזמן.
בעיות חושיות- היפוסנסטיבי, היפרסנסטיבי.
קשיי מוטוריקה עדינה - השחלות, ציור, נמנע ממשחקים הדורשים מוטוריקה עדינה.
קושי חברתי - חסר ביטחון, נמנע ממשחקי חברה, הילדים אינם רוצים בחברתו, אינו מבין קודים חברתיים.
הסתגלות לשינויים - שינויים, מעברים מלחיצים אותו, מגיב בהסטריה, אלימות וכיו"ב.
בעיות קשב וריכוז.
סיכום
האופן בו התינוק מתפתח ומעצב את אישיותו מורכב מהרבה גורמים שהוזכרו לעיל, תפקידנו ההורים והמטפלים להיות מודעים לצרכים האמיתיים של התינוק/הילד על מנת שיגדל ויוכל לממש את מלוא פוטנציאל היכולת שלו מתוך יסודות חזקים, בטחון עצמי ולמידה מיטבית בהרבה אהבה.
image002
מהם התנאים "להתפתח נכון"?
•   מעבר נכון על כל שלבי ההתפתחות.
•   איכות תפקוד הסנסומוטורי
•   מימוש חלון הזדמנויות
•   סביבה התפתחותית תקינה

התמודדות הגננת בחיי הגן

כניסות: 3792

התמודדות הגננת עם שגרת היום יום בגן אינה פשוטה, עליה להתמודד, לעיתים במקביל, בכמה מישורים:
· מענה על צרכי הילדים בגן.
· תאום ציפיות ומענה על דרישות ההורים.
· עבודת צוות מועילה ונעימה.
התמודדות עם הילדים
בראש ובראשונה פועלת כמובן הגננת למילוי, סיפוק ומענה על צרכי הילדים בגן. גנים פרטיים מתאפיינים בד"כ בפריסת גיל רחבה, כך שאפשר שבגן אחד ישהו תינוקות בני חצי שנה יחד עם ילדים בני שנתיים עד שלוש. בגילאים אלה ההבדלים בליווי ובטיפול הילד מהותיים ביותר, שכן לכל קבוצת גיל יש צרכים שונים ועם כל קבוצת גיל ההתמודדות שונה.
תינוקות בני חצי שנה עד שנה אינם מדברים וברובם אינם הולכים, כדי להביע צורך מסוים הם בוכים ולא תמיד פשוט להבין את רצונם, והם צורכים יותר ידיים. עובדות אלו הן סיבות אובייקטיביות לקשיים שוטפים איתם מתמודד צוות הגן. בנוסף סדר יום התינוק בגיל זה עדיין משתנה ולא שגרתי, דבר שמתבטא בהרגלי אוכל ושינה שונים מתינוק לתינוק ושוב, מקשה על הניהול השוטף של סדר היום בגן.
חשוב מאוד שהגננת/מנהלת הגן תקצה מטפלת שתהיה אמונה וקשובה אך ורק לצרכי התינוקות בגילאים אלה ואף רצוי שתהיה בעלת הכשרה מקצועית בטיפול וליווי לגיל הרך - הכשרה שניתן לרכוש דרך השתלמויות והרצאות בנושא התפתחות התינוק. יותר מכך מומלץ ללוות את הגן ביועצת התפתחותית, שתפקידה לעקוב אחר ההתפתחות התקינה של התינוקות, לאבחן מקרים חריגים, הדורשים התייחסות וטיפול פרטני ולהדריך את צוות הגן בטיפול היומיומי באמצעות תרגילי התפתחות מותאמים.
ליווי וטיפול מקצועי בפעוטות יהפוך את שגרת היום יום בגן לשלווה ונינוחה הרבה יותר ותאפשר לגננת להתמקד טוב יותר גם בהעברת המסרים החינוכיים כחלק מהפעילות השוטפת בגן.
תינוקות בני שנה עד שנתיים מפתחים את עצמאותם, עובדה זו מהווה אתגר לא רק לתינוקות עצמם אלא גם לגננת וצוות הגן. המפגשים בגן הופכים קשים יותר – זמן ההקשבה קצר ומוגבל, קשיי השפה יוצרים תסכול שעלול להוביל לנשיכות, אלימות ועוד. לכן חשוב מאוד לאבחן בשלב זה את צרכי הילד באופן פרטני ולהתייחס לכל אחד באופן שיותאם לשלב ההתפתחותי בו הילד נמצא, מה שעשוי למנוע בטווח הקצר וחשוב מכך בטווח הארוך יותר, בעיות התנהגותיות והפרעות קשב וריכוז למיניהן.
גיל שנתיים עד שלוש מאופיין ב"מרידות", אגוצנטריות, מלחמות על צעצועים שמגיעה לעיתים לאלימות ועוד. בשלב זה חשוב לשים דגש על גבולות. הצבת גבולות במסגרת הגן תצמצם בעיות התנהגותיות, היפר אקטיביות, קשיי תקשורת וכו'.
כמובן שהצבת הגבולות במסגרת הגן כמו גם הליווי ההתפתחותי והחינוך כולו, אינו מספיק והכרחי שההורים יישמו שיטות פעולה דומות גם בזמן שהות הילד בבית. דבר זה מוביל אותנו להתמודדות הבאה של הגננת באופן יומיומי והוא התמודדות עם הורי הילדים ומענה על דרישותיהם וציפיותיהם.
התמודדות עם הורי הילדים
הורה המפקיד את היקר לו מכל שעות ארוכות מהיום בגן הילדים, חשוב לו מכל להיות בטוח שילדו מקבל מענה לכל צרכיו  - הפיזיים והחינוכיים. ציפייה זו מצד ההורים, שרבים מהם עסוקים בקריירה עצמית, נוטה לעיתים להתרחק עד כדי השלכת האחריות המלאה על הגננת להתפתחות התקינה של ילדיהם הן מבחינה פיזית והן מבחינה התנהגותית. כך שכאשר מתעוררים אצל הילד קשיים בגן ואפילו בבית, לא תמיד ההורה מבין את חלקו בעניין, כך שהוא מותיר את ההתמודדות עם המצב לצוות הגן ללא שיתוף פעולה ולעיתים אף מאשימם במצב.
חוסר מודעות של הורה לגידול נכון ותקין של הילד, המתבטא באי השמת גבולות, חוסר התמודדות עם התפרצויות זעם, התפרצויות רגשיות, גמילה מחיתולים ועוד, מותירה את ההתמודדות הלא פשוטה לטיפול הילד לצוות הגן ואת האשמות וטענות ההורים לגננת או מנהלת הגן.
ראוי לציין כמובן, שלרוב הילדים בגן אין בעיות התנהגותיות כאלה ואחרות כלשהן, אולם לעיתים התמודדות עם ילד בעייתי אחד עלולה להשליך על כל הפעילות התקינה של הגן ולגרום לתסכול ולמעמסה כבדה על צוות הגן ובאופן עקיף להשפיע על כל ילדי הגן.
בכדי ליצור דיאדה, קשר של אמון ושיתוף פעולה בין הגן ובין הבית לטובת הילד חשוב ומומלץ להתנהל בדרכים הבאות:
· לערוך אסיפת הורים לתאום ציפיות הדדי, הגדרת נהלים ברורים, חופשים וכיו"ב.
· לערוך שאלון מקדים על הילד, ממנו אפשר יהיה ללמוד על הרגלי הילד, היסטוריית ההתפתחות וכו'.
· לקיים הרצאות מקצועיות להורים להעלאת המודעות בנושאים שונים כגון: התפתחות הילד בשנותיו הראשונות וחשיבותן, השמת גבולות, נשיכות, גמילה ועוד.
· לקיים יום הורים לאחר תקופת הסתגלות ראשונית להערכת הילד ובמסגרתו להעלות בקשות מיוחדות של ההורה.
· זימון ההורים לשיחה מסודרת כאשר מתעוררת בעיה התפתחותית/התנהגותית - לאחר שעות העבודה וללא הילד.
· אסרטיביות ובטחון לעומת הרצון למצוא חן בעיני ההורים.
· אוזן קשובה להורה ומתן מענה מקצועי.
· שיקוף על הנעשה בגן ועל מצב הילד.
· ליווי הגן ביועצת התפתחותית מקצועית המקיימת תיק התפתחותי אישי ומדריכה את צוות הגן וההורים.
התמודדות עם הצוות בעבודה
עבודת צוות יכולה להיות עבודה יעילה ומועילה שמנעימה את זמן העבודה. התנהלות נכונה בצוות מקלה על התמודדות עם שאר קשיי עבודת הגן (ילדים, הורים).
לעומת זאת חיכוכים בין אנשי הצוות, או כאשר אחד מהצוות ממורמר או מתוסכל, כל הגן סובל מכך, לרבות הילדים שחשים במתח ומגיבים לכך.
מהן הסיבות האפשריות לחיכוכים בצוות הגן?
· חוסר בתאום ציפיות.
· ליקוי בתקשורת בין הצוות - כל אחת עובדת לעצמה.
· הרגלי עבודה שונים.
· השקפת חינוך ועבודה עם ילדים שונה.
· אופי שונה.
זמני העבודה בגן מאד אינטנסיביים ובד"כ לא מאפשרים זמן שיחה איכותי ומקצועי.
על מנת שעבודת הצוות תהיה יעילה מועילה ונעימה מומלץ:
· לקיים שיחה ותאום ציפיות מסודר לפני תחילת עבודה, להגדיר נהלים ברורים ושיטות עבודה, לקבוע סדר יום  והגדרת תפקיד, לתאם השקפת חינוך (טלוויזיה בגן?).
· לקיים פגישת צוות קבועה להעלאת נושאים שונים ובעיות מחיי היומיום בגן.
· לצרף לגן יועצת מקצועית העונה על שאלות מקצועיות של הצוות ושל ההורים, מגשרת על פערים בגישות השונות של הצוות ומובילה לביקורת בונה ולא משפילה.
· לאתגר ולהעשיר את הצוות מקצועית (השתלמויות, הרצאות).

image002

 

התמודדות הגננת עם שגרת היום יום בגן אינה פשוטה, עליה להתמודד, לעיתים במקביל, בכמה מישורים:
מענה על צרכי הילדים בגן.
• תאום ציפיות ומענה על דרישות ההורים.
• עבודת צוות מועילה ונעימה.

הליכה ונעליים

כניסות: 1948

הליכה ונעליים
מתי מתחילים ללכת
שלב ההליכה בהתפתחות התינוק מתחיל בדרך כלל בסביבות גיל שנה. המקדימים מבין התינוקות מתחילים ללכת כבר בגיל 11 חודשים (לפני כן זו התפתחות מהירה מדי) ואילו המאחרים מתחילים בגיל שנה וחצי – זהו טווח הנורמה. לתינוקות שאינם הולכים מגיל שנה וחצי ומעלה קיים עיכוב בהתפתחות כשבדרך כלל יש סיבה לעיכוב הזה.
כיצד זה קורה
שלב ההליכה הוא שלב מורכב ביותר.
המעבר מעמידה להליכה נעוץ בצעד הראשון של התינוק והעברת משקל הגוף הראשונה קדימה.
כאשר התינוק מסוגל להעברת משקל לכל הכיוונים בעודו עומד, מתבססת היכולת לבצע את הצעד הראשון, בדיוק כפי שהעברת משקל על הבטן מצד לצד מהווה בסיס לזחילת גחון או למעבר מישיבה לזחילה. העברת משקל הגוף לצד אחד מאפשרת לתינוק להרים את הרגל בצד הנגדי ולבצע את הצעד הראשון. מעבר לכך דרושים מספר מרכיבים נוספים על מנת שהתינוק יתחיל את שלב ההליכה:
ביטחון עצמי והחשש שלא ליפול - תינוקות רבים חוששים מאד מהנפילה ולא מאפשרים לעצמם לקחת סיכון בנפילה. התגברות על החשש הזה מתרחשת כאשר התינוק תנועתי, מתנסה במעברים ,מעמידה לישיבה וההפך, מהישענות על שולחן ומעבר לכיסא לעמידה וכיו"ב,אנחנו כהורים צריכים לאפשר את ההתנסויות הללו .
מערכת שיווי משקל מפותחת - מקנה לתינוק את הביטחון העצמי שהוא זקוק לו לכך שהוא לא ימעד כל הזמן. מערכת זו נסמכת על שלבי התפתחות קודמים כגון: התהפכות, זחילה, מעבר לישיבה, ועמידה. ככל שרפלקס שיווי המשקל גורה בשלבים מוקדמים יותר ע"י העברות משקל והתמודדות עם יציאה מאיזון,כך התינוק יפתח הליכה יציבה ומאורגנת יותר.
טונוס שרירים מאוזן – כאשר תינוק חלש מהנורמה, הוא יתקשה לשאת את משקל גופו על שתי רגליו היות ששריריו אינם חזקים דיים בכדי לתמוך בו. תינוקות חלשים מדי בד"כ יאחרו ללכת או לאחר שיתחילו ללכת יסבלו מנפילות רבות. מאידך גם לטונוס שרירים מוגבר יש השלכות דומות שכן כאשר תינוק פועל מתוך כוח ולא מתוך תנועה מאורגנת, רוב הסיכויים שיתחיל ללכת מהר (ייתכן ומהר מידי), אך גם הוא תוך נטייה לנפילות רבות.
יציבה - ארגון נכון של הגוף, רוטציה בבית החזה, רוטציה באגן, כפיפה וזקיפה של בית החזה, יכולת סימטרית של צידי הגוף להתארך ולהתכופף, תיאום בין הידיים והרגליים, מנח נכון של כפות הרגליים על הרצפה, כל אלה יאפשרו הליכה תקינה ומאורגנת. כל אלה חשוב להדגיש הינם ביטוי של כל שלבי ההתפתחות הקודמים לשלב ההליכה.
כולם בסוף הולכים
שלב ההליכה נשען על יישום שלבי התפתחות קודמים, ההכרחיים להתפתחות תקינה ומאורגנת של ההליכה – התהפכות מצד לצד יוצרת את האפשרות הראשונה להעברת משקל, כאשר התינוק לומד כיצד לא ליפול תוך כדי שינוי תנוחת הגוף(בטן,גב) זחילת גחון מאפשרת העברת משקל תוך כדי התקדמות במרחב ושמירת הראש בקו האמצע בדומה להליכה. אומנם יש תינוקות שמגיעים לשלב ההליכה תוך דילוג על שלבי התפתחות קודמים, אך בד"כ דילוג כזה ישפיע או על אופן ההליכה, או יבוא לידי ביטוי ביציבה משובשת או יציאה מטווח הנורמה בזמני הליכה.
גורמים המעכבים הליכה:
מעבר ממצב עמידה להליכה דורש לא רק ארגון פיזי, אלא גם וחשוב לא פחות מוטיבציה וסקרנות. כהורים עלינו לאתגר את התינוק ,להרחיק צעצועים מעניינים ולא לקרב אל התינוק ,רצוי חפץ אחד מעניין ולא הצפה של צעצועים.
כפי שתינוק מתחיל לזחול לכיוון חפץ מעניין שנמצא במרחק ממנו, כך התינוק מנסה בתחילת שלב ההליכה לעשות מעברים קצרים בין חפצים סמוכים (מהספה לשולחן לכיסא וכיו"ב).
תינוק אשר רגיל להימצא בסביבת צעצועים רבים, אינו יגלה סקרנות ומוטיבציה להתקדם במרחב לצעצוע מסוים.
תנאים סביבתיים לעיכוב הליכה
הולכת הילד - בעזרת ידי ההורים או בעזרת בימבה מובילה ,עושה פעולה הפוכה שכן התינוק מתרגל להיתמך ולהישען על הוריו או על חפץ אחר במקום לפתח בעצמו את הביטחון העצמי .
גוננות יתר - הורים שחוששים מנפילות של הילד ומזהירים את ילדם באופן תדיר ומוגזם ואף מגיבים תגובה מוגזמת בעת נפילה יוצרים סוג של טראומה בלתי מודעת ומונעים מהילד לקיחת סיכונים צבירת ביטחון וחופשיות בתנועה.
לא הולכים ולא נעליים! כאשר התינוק מתחיל ללכת הוא נשען על כפות רגליו אשר מקבלות מידע מהקרקע ומאזנות את הגוף ביחס למידע. לדוגמא: אם כפות הרגליים חשות (בכף הרגל ישנם חיישנים תחושתיים) שינוי בגובה הקרקע, הן ישנו את מנח הרגל וכל הגוף יתארגן בהתאם. תינוק שנועל נעליים מוקדם מדי (עם תחילת ההליכה) ,יכול למעוד רק משום שאינו מקבל את המידע הדרוש מהקרקע.
כף רגלו של תינוק עדיין רכה מאוד ומתעצבת בהתאם לקרקע, ברגע שנועלים לו נעליים אנו מונעים מהצורה האנטומית של כף הרגל לבוא לידי מיצוי והופכים אותה לקשיחה מאד. חשוב מאוד שהרגל תחוש במרקמים שונים כגון: חול, דשא, מזרן, שטיח וכו'.
נעליים מומלצות רק לאחר שההליכה יציבה ומאורגנת, בערך חודשיים לאחר תחילת ההליכה, או כשאין ברירה (ואז רצוי שהנעל תהיה כמה שיותר גמישה ורכה).
image002


מתי מתחילים ללכת
שלב ההליכה בהתפתחות התינוק מתחיל בדרך כלל בסביבות גיל שנה. המקדימים מבין התינוקות מתחילים ללכת כבר בגיל 11 חודשים (לפני כן זו התפתחות מהירה מדי) ואילו המאחרים מתחילים בגיל שנה וחצי – זהו טווח הנורמה. לתינוקות שאינם הולכים מגיל שנה וחצי ומעלה קיים עיכוב בהתפתחות כשבדרך כלל יש סיבה לעיכוב הזה.

Copyright © 2015 ihud.org  Designed by Anova Web Design.

פרטי קשר של איחוד גני הילדים

 כתובת: ת.ד. 124 חדרה

טלפון: 04-6222829

פקס: 077-7002617

דוא"ל: hanan8899@gmail.com