במשך שנים רבות, חקרו את היכולת של תינוקות לתקשר עם מי שמטפל בהם. שאלת השאלות היא איך למעשה, מסוגל יצור, אשר נראה לכאורה, כה חסר ישע, להביע את הרצונות והצרכים הבסיסיים ביותר, כאשר אין ביכולתו לדבר או להתנועע באופן עצמאי. הרי אבולציונית, בני האדם הינם היצורים הכי מפותחים בעולם, ולמרות זאת, התינוקות שלנו, נולדים עם יכולת נמוכה לשרוד באופן עצמאי. אז איך למעשה אפשר להבין מה תינוקות צריכים?

מהי שפת התינוקות? ולמה זה בכלל חשוב להבין את השפה של התינוק?

אני אתחיל מהסוף. בשנתיים הראשונות לחייו של התינוק, נוצרות במוחו תבניות עצביות שקובעות את ההתייחסות שלו לעולם, לסובבים אותנו ולסיטואציות מסוימות. כן, כן כבר בגיל שנתיים, הן מתחילות להתקבע לו בראש. התבניות מושפעות מהמטען הגנטי שהתינוק נולד אתו, ובעיקר ע”י הקשר שלו למי שמטפל בו (אמא, אבא, סבתא, מטפלת וכו’). דמיינו לעצמכם סיטואציה בה אתם עייפים, אבל במקום זה נותנים לכם לאכול. בהתחלה לא תרצו לאכול ותתנגדו, וגם עוד קצת בהמשך… אבל בסופו של דבר, לא תהיה לכם ברירה אלא “להכנע” ולאכול. בצורה הזו אתם “מלמדים” למעשה את הגוף שלכם לאכול במקום לישון בסיטואציות מסוימות. בשלבים מתקדמים יותר, התוצאה של זה תהיה שכשתהיו עייפים, ייתכן מאוד כי תהיו חייבים לאכול.

עכשיו דמיינו לעצמכם סיטואציה בה אתם עייפים, ואז אתם הולכים לישון. ההרדמות תהיה קלה ופשוטה. כי זה בדיוק מה שהגוף שלכם צריך. התוצאה של זה תהיה שתתפתח בכם היכולת להרגיש את אותה עייפות “מתקרבת”, החושים שלכם כלפי אותה עייפות יתחדדו ותוכלו להתכונן לקראתה ואף ללמוד להשתמש בה. כאשר המוח בבנייה, לימוד מסוג זה קורה די מהר. תינוקות הם היצורים עם יכולת ההסתגלות הכי גבוהה בעולם.

במילים אחרות, הבנת הצרכים של התינוק ומתן מענה נכון עבורם, בונה במוחו של התינוק תבניות נכונות סביב אותם צרכים, ובכך מאפשרת התפתחות של מערכות פיזיולוגיות בגוף התינוק.

מהי שפת התינוקות?

שפת התינוקות היא למעשה השפה הראשונה של האדם. זוהי שפת הגוף. כאשר עולה בנו צורך מסוים (דוגמת עשיית צרכים או רעב), הוא מופיע במח ובאיבר עצמו. התקשורת הזו בין האיבר למח, מתאפשרת בזכות מערכת העצבים ההיקפית אשר עוברת בכל הגוף שלנו. המשמעות של זה, היא שכשאיבר מסוים “זקוק” לדבר מה מסוים, המסר למח עובר בכל הגוף. כמובן שכשהצרכים הם שונים, גם המסרים הם בהכרח שונים. למשל שלפוחית השתן. כאשר היא מתחילה להתמלא, מועבר מסר למח: “הנה השלפוחית מתמלאת” והמח מעביר מסר בחזרה:”כן קיבלתי” וחוזר חלילה. סדרת המסרים הזו, עוברת בכל הגוף שלנו. כל הגוף שלנו חש בשלפוחית שהולכת ומתמלאת ואת הצורך להתרוקן. במבוגרים, הצורך הזה ניכר לעיתים ברקיעות ברגליים, בחוסר יכלת להתרכז או להישאר במקום אחד. גם אצל תינוקות, אפשר לראות את הצורך זה, כמו צרכים אחרים, בגוף שלהם.

אם נלמד להבין את הסימנים שמופיעים על פני הגוף של התינוק, נוכל להבין את הצורך שלו בכל רגע נתון. למשל, אם נבחין שבקרוב הוא יצטרך לינוק  – אפשר להציע לו. או אם נבחין בכך שהוא מתעייף, ואז נתחיל ליצור בחדר אוירה שקטה ורגועה כדי להניח אותו לישון בנחת. ואפילו אם נבחין בצורך שלו להתפנות (וזהו צורך הישרדותי לכל דבר) ונאפשר לו להתפנות. במקביל נוכל לשוחח אתו על כל אותם צרכים שהוא מביע, ובכך ליצור עמו דיאלוג (כן, גם בגילאים רכים), ובדרך הזו נאפשר את תהליך רכישת השפה סביב כל אותם צרכים. בדרך הזו, תוכלו להבין את תינוקכם ותינוקכם יבין אתכם ויבין שאתם מבינים אותו. יהיה ביניכם דו שיח אמיתי!

לעתים קרובות, אין באפשרותנו לתת מענה לצורך. לדוגמא: אנחנו נוסעים באוטו ושמנו לב לסימן על פני הגוף של התינוק שאומר שהוא רעב, ואין לנו אפשרות לעצור. מה נעשה? נתחיל לשוחח עם התינוק, ממש ניתן מענה לאותו הרפלקס. זה מה שמייצר בין שנינו תקשורת משותפת, וזה מה שגורם לתינוק להרגיש בטוח. דוגמא נוספת, אם הבחנו שהתינוק מאותת עם הגוף שהוא צריך לעשות פיפי, אנחנו יכולים לציין בפניו שהבנו שזה מה שהוא צריך והוא יכול לעשות פיפי. בצורה הזו, אנחנו מאפשרים למערכות בגוף שלו להתפתח באופן טבעי ולתינוק להיות מודע לצרכי גופו.

איך נוכל להבין את שפת הגוף של התינוק

במידה מסוימת, זה ידע שטבוע בנו. לכולנו יש בדיוק את אותם צרכים כמו לתינוקות. כולנו בעצמנו היינו תינוקות, ו”תקשרנו” באמצעות שפת הגוף שלנו את הצרכים שלנו למי שטיפל בנו. בשורה תחתונה, אם נתבונן בתינוק שלנו וננסה להקשיב לצרכיו שלו כפי שהם ניכרים בגופו, ישנו סיכוי סביר למדי שנצליח לזהות אותם או לפחות חלק מהם, רק כי בבסיס שלנו, אנחנו חולקים את אותם הצרכים.

כיום, יחד עם ייסודה של SmallTalk אני חושבת ויודעת שיש לתקשורת עם ילדינו גם בגילאים האלה, חשיבות עליונה. זה מקל עלינו ההורים ונותן לנו להרגיש בטוחים יותר בהורות שלנו. ומצד התינוקות, כשבונים תקשורת על סמך מענה לצרכים שלהם, הם גדלים להיות בני אדם שיודעים לתת מענה לצרכים של עצמם ושל זולתם. הם הופכים להיות בעלי יכולת לתקשר עם סביבתם בצורה הרבה יותר פשוטה. תקראו לי נאיבית, אבל אני בהחלט חושבת שיש בזה את הכח להפוך את העולם שלנו לעולם נעים יותר לחיות בו.

בהמון אהבה,

לריסה גינת

הבעלים ומייסדת SmallTalk – המרכז הארצי להנחיית הורים